<h1>הבתים — שערי תפילה שער ראשון</h1>
<h2>דף יז:</h2>
בכל תפלה משלש תפלות שבכל יום מתפלל אדם תשע עשרה אלו על הסדר, בד"א כשמצא דעתו מכוונת ולשונו תמהר לקרות, אבל אם היה טרוד ודחוק, או שתקצר לשונו, מתפלל שלש ראשונות וברכה אחת מעין האמצעיות, ושלש אחרונות ויוצא ידי חובתו, וזו היא הברכה שתקנו מעין האמצעיות, הביננו ה' אלקינו לדעת את דרכיך, ומול את לבבנו ליראתך, לסלוח היה לנו להיות גאולים, רחקנו ממכאוב, ודשננו ושכננו בנאות ארצך, ונפוצים מארבע כנפות תקבץ, והתועים לדעתך ישפטו, ועל הרשעים תניף ידך, וישמחו צדיקים בבנין עירך ובתקון היכלך, ובצמיחת קרן לדוד עבדך ובעריכת נר לבן ישי משיחך, טרם נדבר אתה תשמע, כי אתה עונה בכל עת צרה פודה ומציל מכל צוקה בא"י שומע תפלה. בד"א בימות החמה, אבל בימות הגשמים אינו מתפלל הביננו מפני שצריך לומר שאלה בברכת השנים, וכן מוצאי שבתות וימים טובים אין מתפלל הביננו מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת, לר"ם. יש מי שפסק שאין מתפלל הביננו אלא מי שהוא הולך בדרך, ונראין דברי הר"ם. יש מן הגדולים שפסק שבמוצאי שבתות וימים טובים מתפללין הביננו וכולל בה הבדלה כיצד אומר הביננו ה' אלקינו המבדיל בין קדש לחול לדעת דרכיך וכו', וכן בימות הגשמים מתפלל הביננו וכולל בה שאלה כיצד אומר ודשננו ושכננו בנאות ארצך ותן טל ומטר, ודברי הר"ם נראין עיקר. כתב הראב"ד שהמתהלך בדרך שאינו יכול להתפלל שמנה עשרה מתפלל הביננו ואפילו בימות הגשמים, כדי שלא יבטל מן התפלה, וכולל שאלה במקומה או סמוך לסופה.
אין מנין התפלה מן התורה, ולא מטבע התפלה הזאת מן התורה, ואין לתפלה זמן קבוע מן התורה, ולפיכך נשים ועבדים חייבין בתפלה מפני [שהיא] מצות עשה שלא הזמן גרמא, אלא חיוב מצוה זו כך היא. שיהא אדם מתחנן ומתפלל בכל יום ומגיד שבחו של הקב"ה ואחר כך שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחנה, ואחר כך נותן שבח והודיה לה' על הטובה שהשפיע לו, וכל אחד ואחד לפי כחו, אם היה רגיל מרבה בתחנה ובבקשה ואם היה ערל שפתים מדבר כפי יכלתו, ובכל עת שירצה. וכן מנין התפלות כל אחד ואחד כפי יכלתו, יש שמתפלל פעם אחת ביום ויש שמתפלל פעמים הרבה, והכל יהיו מתפללין נכח המקדש בכל מקום שיהיה, וכן היה הדבר ממשה רבינו ועד עזרא. כיון שגלו בימי נבוכדנצר הרשע נתערבו בפרס ויון ושאר האומות, ונולדו להם בנים בארצות הגוים, ואותם הבנים נתבלבלה שפתם והיתה שפת כל אחד ואחד מעורבת מלשונות הרבה, וכיון שהיה מדבר אינו מדבר כל צרכו בלשון אחת אלא בשבוש, שנאמר ובניהם חצי מדבר אשדודית ואינם מכירים לדבר יהודית ובלשון עם ועם, ומפני זה כשהיה האחד מתפלל, תקצר לשונו לשאול חפציו או להגיד שבח הקב"ה בלשון הקודש עד שיערב עמה לשונות אחרות. וכיון שראה עזרא ובית דינו כך, עמדו ותקנו להם שמנה עשר ברכות על הסדר, שלש ראשונות שבח לה', ושלש אחרונות הודיה, ואמצעיות יש בהן שאלת כל הדברים שהם כמו אבות לכל חפצי איש ואיש ולצרכי הצבור כלן, כדי שיהיו ערוכות בפי הכל וילמדו אותן, ותהיה תפלת אלו העלגים תפלה שלמה כתפלת בעל הלשון הצחה, ומפני ענין זה תקנו כל הברכות והתפלות הסדורות בפי כל ישראל, כדי שיהיה ענין כל הברכה ערוך בפי העלג, לר"ם.
